חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

אחרי האוכל ישבנו עם בעלה של הגברת ועוד שני נהגי משאיות נלהבים שהביאו את אטלס המפות שלהם מהמשאית והשוו אותו עם המפה שלנו ויחד הרכבנו גרף של המשך הדרך.


באחת בצהרים יצאנו סופית לדרך אחרי שאספנו את הבקבוקים שהשארנו להקפאה אתמול בתחנת הדלק הסמוכה.
נמאס לנו מהעצירות מתחת לגשרים על הכביש, והחלטנו לעצור מעכשיו טיפה יותר רחוק מהכביש כדי להרוויח מעט שקט. כניראה שגם בלי ההחלטה הזו היינו מתאמצים להתרחק אל שדרת הצפצות היפה מצפון לכביש.
הרשרוש הנעים של העלים והשרירים המעט מכווצים מאתמול גרמו לקומקום לעלות על המדורה. נשענו על תלולית העפר שנוצרה מחפירה של תעלה שלאורכה נשתלו העצים. בתעלה זרמו מים קרים וטובים. התעלות האלה עפ"י רוב מושכות מים מהרכס מצפון, ולעיתים נפרסות על פני כמה עשרות ק"מ. לא ניתן היה לנחש שמקורם של המים הוא בנביעה נהדרת שנמצאת סך הכל חמש מאות מטר מאיתנו.

כשרצינו לצאת שוב לדרך התחילה רוח פנים נוראית שלא צויינה בברושור שחילקו על הלו"ז בתחילת היום. מזג האוורי היה נהדר והחלטנו לא לצאת ובמקום זה התקדמנו במעלה התעלה לכיוון גוש ירוק לא רחוק.
ככל שהתקרבנו ל"גוש הירוק" הזה, היה ברור שכאן גם נישן. אין לי מילים לתאר את השלווה שבקעה מהמקום הנעים הזה. יש שם שתי נביעות מים שיוצאות משום מקום ומזינות רשת די מסועפת של תעלות שמשקות את החלקות מסביב על פני שטח של ק"מ רבוע בערך, על כל חלקה יש דחליל די משכנע ועוד דחליל נוסף נוהג בטרקטור (הדחלילים הם בסגנון סיני...). חלק מהחלקות זרועות, חלקן חרשות ובחלק עדיין לא נגעו. בוץ הצטבר על הצמיגים פתאום והנעליים נרטבו מהמעבר בתעלות. קבוצת עצים רעננה משכה אותנו והחננו את האופניים על שניים מבין עשרים עצי התפוח שהיו שם.
מייד הצטיידנו במצלמות ורצנו כמו ילדים בגן לראות להריח ולספוג עוד מהמקום מהמיוחד הזה - ק"מ ירוק באמצע מדבר צהוב ואין סופי, נאת מדבר של ממש!

כ"כ הרבה דברים נלווים למים - פתאום יש ציפורים, פתאום יש עצים רעננים, האדמה הכהה, ריח של פריחה, פרחים קטנים עם צבעים שונים, נענע בתעלות, עצים נורמלים למדורה ועוד ועד...
היה שם זוג שחרש הלוך חזור עם טרקטור חלקת אדמה אחת. על ידם עמדה פרה שחורה שמנה ויפה, שארז שם לב יפה לעובדה שהיא קשורה בחבל קצר ולכן היא לא כאן כדי לאכול אלא מחכה שיפעילו אותה, וכך באמת היה. בשלב הבא צריך היה ליישר את הקרקע ולשם המשימה גוייסה הפרה בחוסר ברירה וחשק רבים. הסיני הדחלילי משך אותה בנזם, חיבר לה בחבל מכשיר ליישור השטח והוביל אותה במשיכות, הצלפות ועידודים. אישתו (?) נעמדה על המכשיר הרחב, תפסה בזנב של הפרה כדי לייצב את עצמה ויחד הם יישרו את השטח - המחזה היה די מצחיק ועושה רושם שהתכניקה לא עברה שום פיתוח בכמה אלפי שנים האחרונות... אחרי העבודה ניגש אלינו הזוג הנחמד והציע לנו לאכול.
המשכנו בסיבוב שלנו. ספיקתה של כל אחת מהנביעות הייתה כפולה מזו של הסטף. המים הובלו אל החלקות בתעלות פתוחות והעלו רעש פכפוך נעים. עצים עבי כרס עלו מתוך המים. החלקה שבה התמקמנו היא חלקת תפוחים מוצלת ונעימה שכבר התחילה ללבלב והפיצה ריח שקדיות בט"ו בשבט.
דון חואנג, העיירה הגדולה של שבוע שעבר, היא גם נאת מדבר אבל מיושבת לחלוטין ומלאה בחקלאות מפותחת. במקום הקטן הזה הייתה אווירה שלווה ונעימה בהרבה של נאת מדבר מהאגדות כמו שדמיינתי אותם בדימיון, רב נאות המדבר פה הפכו זה מכבר לעיירות בגדלים שונים וכאן הזמן כאילו עמד מלכת ויעמוד לדעתי עוד הרבה שנים.
לפנות ערב הגיע סבא'לה סיני אחד עם כובע קסקט בהיר שלא הפסיק להתרגש מהציוד שלנו והוא היה כולו מלא אנרגיות והביע עניין רב לענות לנו על כל שאלה בפרוט ובעניין רב. תשובותיו הנלהבות תועדו בשלושה סרטי וידאו מוצלחים.

מאחורי כל הקסם הזה, עמד איתן הרכס הגדול שמלווה אותנו כבר כמה ימים. השמיים היו בהירים והשמש האירה אותו באור יפה, צבעה את הסלעים באדום והבהיקה עוד יותר את השלג למעלה. כשהלכתי לישון, לא הייתה לי סבלנות לחכות את הכמה שעות כדי להתעורר במקום המקסים הזה...