חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

התחלנו ברכיבת בוקר של 15 ק"מ כשסביבנו מטעי תפוחים. כל הזמן סביבנו צופרות מכוניות ומשאיות, אז ביקשנו לעשות הפסקה באחד הכפרים לצד הכביש. פנינו מהדרך הראשית, והגענו לכפר שבין רגע התאספו בו כארבעים תושבים לצפות בנו. מיד הגישו לנו תפוזים, תפוחים ומים חמים והלכו לגייס את דוברי האנגלית שבמקרה היו במקום בגלל ראש השנה הסיני. נערה אחת ידעה להגיד אך ורק "האו אר יו?" וכשענינו לה, התפעמו כל המבוגרים מכך שהיא מצליחה לתקשר איתנו. אחרי חצי שעה, הגיעה סטודנטית מאוניברסיטת שאין שדיברה אנגלית די טובה, קשקשנו איתה קצת, והיא הזמינה אותנו לארוחת צהריים עם המשפחה שלה. הבתים נראים אפורים ומוזנחים, מזג האוויר קר ואין ירוק בחוץ, האדמה נראית מדברית, הילדים מלוכלכים ולנערות בנות עשרים יש בוץ שחור מתחת לציפורניים הלא כסוסות שלהן. ישבנו בחצר ופיצחנו אגוזי מלך, יצאנו להפריח עפיפונים גם כאן בשדרה המרכזית וארוחת הצהריים שגיעה ממש מאוחר (שלוש שעות אחרי שהגענו לאותו כפר) הייתה מוזרה - רוטב חסר טעם של אורז תפוח ומוזר ופולי סויה. בתחילה הגיש לנו בעל הבית סוכר, כי חשב שזה מנהג מערבי לאכול הכל עם סוכר, אבל מה שהיה חסר שם באמת היה מלח. לצד התבשיל הוגש גם סלט מירק מקומי (כניראה סוג של לפת) מגורד בפומפייה מאוד גסה עם ג'ינג'ר. הירק הזה קצת חסר טעם, ויש לו מרקם של תפוח אדמה לא מבושל. חוץ מזה היו גם דמפלינגים ממולאי בשר מאודים - יופי של ארוחה

הסתובבנו קצת בחצר. ראינו את בור המים שכבר אינו בשימוש ואת המטבח המיוחד העובד על פחמים (שכורים במכרה ולא כאלה העשויים מעץ) עם ארובה וסירים שטוחים נושפי אדי מים חמים. המקומיים, גברים בלבד, שיחקו במשחק סיני דמוי דומינו עם אבנים שמנות, עליהם כתובות מילים וצבעים. את חוקי המשחק לא יכלה להסביר לנו המארחת כי זה מחוץ לתחומה. ראינו גם עץ אפרסמון גבוה והם סיפרו ששיטת ההבחלה של הפרי, היא או טבעית - אוספים את הפרי רק כשהוא מתרכך, או ששמים אותו במים רותחים, ומחכים עשרים וארבע שעות כשהוא מושרה באותם המים עד שהוא מוכן לאכילה

המשכנו בדרכנו וחיפשנו קרח לציידנית בעיר סמוכה, צ'יאן שיאן (עשרים אלף איש), שפירושה עיירת שמיים. לא מצאנו והחלטנו להשאיר את הבקבוקים באחד ממקררי הגלידות ולאסוף אותם למחרת בבוקר

התפצלנו למשימות שונות של התארגנות ללילה, ובחיפושינו אחר בשר לארוחת הערב, עברנו במקרה במרכז העיר שהיה שוקק חיים במיוחד והחלטנו לאכול ולבלות באזור הססגוני. אכלנו במסעדה שמכינה אטריות בצק באופן ידני - תהליך מדהים ביופיו, ארוחה סינית טיפוסית - תפלה וממלאת. בכיכר העיר פוזרו לפחות שמונים שולחנות סנוקר. שכרנו שולחן למשחק (במחיר סמלי של אחד יואן - שישים אגורות) והיינו עדים לקהל של לפחות מאה סינים סקרנים. בסוף המשחק המשכנו ללכת ופגשנו בחבורת נערים שאחת מהם דיברה אנגלית מצויינת, והזמניה אותנו לישון בבית שלהם. בעיות עם ההורים לא אפשרו את זה לכן השארנו את האופניים באחד הבתים והסתובבנו למצוא "מלון" לישון בו בלילה. אחרי כמה שעות מצאנו פינה אדירה שהיא קומה שנייה של אנטרנט. התמקמנו ללילה למרות שלא היה לנו בכלל ציוד, עלינו וקבענו להיפגש בבוקר ולנסוע לקבר של הקיסרית היחידה של סין הנמצא בקרבת מקום.