חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

יוצאים לדרך סוף סוף. זנחנו את האתר למשך איזו שהיא תקופה. רוב רובו של פרק ההתארגנות נרשם בקונמינג ונעשה בו שימוש ברכישה של האופניים של ארז

בעשרים ואחד לינואר המראנו מבן גוריון לבנגקוק שם בילינו פחות או יותר חודש בארגון אין סופי. גלגלים, חישוקים, תיקים, ויזות, מסמכים, תאילנדים והרבה חום ליוו את החודש האחרון. בתאילנד עשינו גם איזה שהוא טיול מקדים ברכיבה מבנגקוק לקנצ'נבורי. טיול שמטרתו הייתה לבדוק שבאמת לא שכחנו כלום, ושהציידנית של ארז באמת עובדת ותצליח להזיק את הקרח למשך כמה ימים בחום של 35 מעלות. וכמובן שגילנו ששכחנו לא מעט, ושניתן עוד לשפר בהרבה את הציידנית. אחרי עוד כמה ימים נוספים בעיר המאוסה הצלחנו בסופו של דבר להגיע לרמה הרצוייה ולצאת לדרך

שלוש שעות טיסה בלילה של יום שני התשע עשרה לפברואר מבגנקוק לשיאן. בירתה של האמפריה. למעשה בירתה הראשונה של האמפריה בגבולותיה הנוכחיים פחות או יותר, אלפיים שנים אחרוה מהיום

את הדרך משדה התעופה עשינו באוטובוס ציבורי לתיירים במחיר של עשרים וחמישה יואן לאדם, שדה התעופה מרוחק כחצי שעה נסיעה מהעיר. בכניסה קיבלו את פניינו בברכה שלטי הרחוב האין סופיים, ובלוקים אפורים ארוכים שמזכירים איזו שהיא עיירה כושלת בארץ. שנה חדשה התחילה פה לפני כמה ימים. שנת החזיר. הסינים מחלקים את השנים שלהם לשתיים עשרה חיות. בדיוק שלשום הסתיימה לה שנת הכלב והתחילה שנת החזיר. פסטיבל פתיחת השנה נקרא פסטיבל האביב

מרכז העיר מוקף חומה בגוון אפור סיני כהה. החיים מחוצה לה ובתוכה נראים דומים לחלוטין. בשניהם קשה לנחש שמדובר בעיר של שישה מליון איש. מה שמסגיר את זה לעומת זאת זה האוויר המזוהם שמזכיר מעט את הצבע של החומה. רצינו להיות רומנטים ולפתוח את הטיול בקפיצה קטנה למפעל משי. לקחת איתנו איזו שהיא יריעת משי קטנה ולהעביר אותה איתנו אל מעבר להרים למחוזות המערב. פנינו אל הגיברת בקבלה ושאלנו באנגלית פשוטה אם היא יודעת על איזה מפעל משי בסביבה. אנשי הצוות בגסט האווס החליפו ביינהם כמה מילים סתומות וקצרי בהברות (שמעטות מהן היו מוכרת). הרצינו את פניהם והודיעו לנו בחגיגיות רשמית שהם מתנצלים אבל אין שום מפעל משי בפרובינציית שאאנשי, ושאם אנחנו רוצים לקנות אריג משי מזוייף אנחנו יכולים ללכת לכיוון מגדל הפעמון, הכיכר היפה המרכזית במרכז העיר, ולבקש מהם שם

נו טוב, קשה להגיד שציפנו למשהו מיוחד. אחרי הכל גם בימי קדם הביאו את המשי מסו ג'ואו הסמוכה לשאנג חאי. הרבה לפני קיומה של העיר המפלצתית, שהוקמה לפני בסך הכל 160 שנה כקולונייה בריטית במקור והיום היא מונה שישה עשר מליון תושבים ומחזיקה בתואר העיר עם מספר התושבים הגדול ביותר בעולם

אחרי עיון קצר במקורות הסתבר שבאמת מפעלי המשי לא היו כאן בכלל. הסחורות הובאו הנה ממקומות אחרים באמפריה ומכאן יצאו השיירות. לכאן היגיעו השיירות בדרכן חזרה עמוסים בשלל שהולידה הסחורה היקרה

לפי הלונלי עושה רושם שאין מה לחפש פה יותר מידי. מלבד אתר חיילי החרס שנחשב לאחד הגילוייים הארכאולוגים הגדול ביותר במאה העשרים, אבל ניתן למצותו בביקור של שלוש שעות, ועוד כמה מיבנים ופגודות, עושה רושם שאין פה יותר מידי

ברור לנו שזה לא באמת ככה. הטויל שאליו אנחנו יוצאים מחר בבוקר, לא יצטיין כניראה בסימון וויים על האתרים שצריך כדי לחזור ולהגיד שעשינו את סין. אין ספק שגם פה מסתתרים להם אנשים מעניינים ששום מדריך לא יוכל להכיל, רגשות, ריחות וטעמים שהדרך היחידה למצותם הוא לצאת לדרך. וזה מה שוקרה מחר, כאן מתחילה לה הדרך