חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

יצאנו מלונג דה הלבנה משלג מערבה לעבר העיר הגדולה הבאה ג'ינג נינג המרוחקת מאיתנו כארבעים ק"מ. היום יום יפה. רוב הדרך במגמת ירידה ואנו גילינו את הנפלאות של הנסיעה אחד בעקבות השני. אחד בתוך כונס הרוח של זה שלפניו. הדרך עברה ממש מהר ורכבנו את כל הארבעים ק"מ ללא עצירות ובמהירות גבוהה. הגענו לעיר רטובים מזיעה, והתארחנו בלבביות יוצאת דופן, אצל מתדלק על הכביש הראשי שהוסיף עבורנו פחמים לאח ופינק אותנו בסיפורים, במים חמים ובתחושת נינוחות

המשכנו מערבה, עדיין על כביש 312, עליות מתונות מלוות את הכביש שעובר במסלע חולי וקשה, מזכיר מעט את סוג הקרקע שסביב היישוב עומר. ללא סלעים, מעט מאוד צמחייה וקרקע חיוורת בשל חוסר בחומר אורגני. לדישון הקרקע אופסים התושבים את זבל הבהמות ופורסים אותו לייבוש על הכביש. כשזה יבש ומפורר, אוספים אותו ומפזרים אותו בשדות. המון מטעים, בעיקר של שזיפים בצד הדרך. הפריחה והלבלוב עדיין לא החלו. השטחים המרוחקים מהכביש, מזכירים מנקודות התצפית את סין שבדמיוננו - טרסות הבונות לתלפיות את המדרונות הארוכים שחיטה רק החלה לנבוט בהן. הטראסות כאן בנויות בשיפוע חד למדי, מדרון ההר ממשיך כמעט באותה תלילות ונראה שהשטח מעובד ע"י בהמות, כי בימים האחרונים ניתן היה להבחין בעשרות חמוריםה"משנסים מותניים" אצל כפריי הסביבה. לפני שבוע ראיתי את החמור הראשון בצילום מחייך על אריזת נקניקים

כפר אליו נקלענו בדרכנו, צייד אותנו במצרכים לארוחת ערב ובעוגיות מעולות. עוד קודם ליקלקנו ארטיק בינוני באיכותו במחיר של שלושים אגורות לצד הדרך. קנינו שם כוסות פלסטיק לקפה והחלפנו אותם בסופרמרקט עם העוגיות בתמורה להנחה במחיר בו קנינו אותם כמה דקות קודם לכן

אחרי כמה ק"מ שוב הרגשת חלושס. בדיקת סוכר הראתה ארבעים ושש ולכן התפנקנו בעוגיות והתחלנו לחפש מקום לינה. לצד הכביש הבחנו בבקתה ממש קטנה ונמוכה הבנוייה על קו רכס צר של אותה קרקע חולית. סביבה טראסות חיטה והיא מתנשאת מעל כל שטחי החקלאות. למטה זורם ערוץ נחל בוצי. מקומיים מכפר סמוך עלו במעלה נקב מפולס ותלול כשעל עורפם מוט עץ שבשני קצותיו דליים שמלאו במים לשימוש ביתי. ג'ובו חשד בהמצאותו של מעיין במקום, וצדק. ירדנו בעקבות הנקב, מילאנו מים ללילה, הכשרנו את הבקתה המדהימה לשינה, ושאלנו אחד את השני למה לעזאזל אחד מאיתנו לא בחורה

כשירדנו להביא את המים, כבר התאספו חבורה של סקרנים על גדת המצוק ליד הכפר הסמוך לבקתה והביטו בנו. כשחזרנו עם המים, נופפנו להם לשלום. והם סימנו לנו לבוא למעלה. לא היה ברור באותו רגע אם מדובר בסימון ידידותי או חשדני. עלינו ואמרנו להם שאנחנו מישראל ומטיילים על אופניים בסין. הם אמרו שקר בחוץ והזמינו אותנו לישון אצלם בבית. מכיוון שכבר פרקנו את כל הציוד, והמשמעות הייתה להעלות את האופניים במעלה השביל התלול שעולה לכפרם, החלטנו לוותר. כעבור חצי שעה הופיע אחד החברה איתם נפגשנו ובידו טרמוס מים רותחים, הוא הגיש לנו אותו בחיוך גדול והוסיף עוד כמה מילים על זה שקר מאוד בלילה ועוד הרבה מילים שלא הבנו. איזה איש נחמד. בכפר שלו גרים מאה שמונים איש והוא ממוקם על דרגשי החוואר (?) שבונים את נוף הבתרונות המיוחד של הכמה מאות ק"מ האחרונים

בישלנו ארוחת ערב בתוספת ביצים והיה מעדן. נשכבנו לישון לצלילי מוזיקה אחרי שסגרנו את דלת הכניסה מעץ שציריה מגולפים גם הם בעץ המושחל לתוך שקעים במשקופים

היום רכבנו שבעים ק"מ