חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

בסוף אחת העליות הגענו לבסטה בצד הדרך אותה מאיישים חמישה זקנים נטולי שיניים דוברי סינית בניב מקומי (שגם ככה נשמע מוזר כשהוגים אותו ללא שיניים) ג'ובו לא הבין מהפמליה הזו כלום חוץ מכך שרצו עבור מילוי בקבוק המים שלנו יואן אחד. הצלחנו להתחמק מהם בטענה שהמים ימיסו את הבקבוק ומהניסיון המוזר שלהם לבקש כסף עבור מים חמים. המשכנו הלאה והתפנקנו בשתיית קפה ומילוי מים בתחנת דלק מחוממת

בקצה העליות שוכנת עיירה ססגונית בשם צ'אנג או שברחובותיה אווירת חג - חזיזים עפים על ימין ועל שמאל ותהלוכות ססגוניות של אנשים לבושי לבן ומתופפים חוצות את הרחובות. ביקשנו להשלים בירקות לארוחת הערב (ערב שישי היום). קנינו באחת הבאסטות מצרכים ולפתע הופיעה מקומית דוברת אנגלית ממש טובה שהתעקשה לעזור לנו. הלכנו יחד לאכול מרק חם במסעדה מקומית - היה ממש טעים, וביקשנו ממנה שתכתוב לנו בסינית עוד משפטים שנוכל להראות לאנשים אם ניתקע ונצטרך עזרה. המשפטים היו: א. יש לי בעייה באופניים, חבר שלי נמצא קדימה, גם הוא רוכב על אופניים, אתה יכול בבקשה להעביר לו את הפתק הזה? ב. יש לנו אוכל, אוהל וציוד, אפשר לישון בחצר שלכם בלילה הקרוב?

חוץ מהמשפטים האלה, ביקשנו שתעתיק את כל משפטי הקרח עבור הציידנית לדף מסודר. השעה הייתה שלוש וחצי, ולעיירה הבאה חסרו לנו עוד עשרים ק"מ ברכיבת מישור. הטמפרטורה צנחה בדרך לשלוש מעלות וגשם החל מטפטף. חלפנו על פני עיירת היעד, כשבדרך עצרנו בקיוסק "לתדלק" בעוגיות לקפה שם חזינו בתופעה מוזרה בה המחיר הרשום על העוגיות מתייחס לכמות של חצי ק"ג. השעה הייתה חמש וחצי, שעתיים לפני חשכה, המשכנו עוד קצת עד שהבחנו בשביל עפר המטפס בביצבוץ לכפר הקרוב. עלינו אל הדרך המרכזית בכפר וניסינו לבקש מהאנשים מקום ללילה. כולם הכווינו אותנו 5 ק"מ בהמשך הכביש לפונדק דרכים. לא המשכנו ולפתע הגיח סבא זקן ומזוקן, שלפנו את המשפט שכתבו לנו בסינית היום בצהריים אודות מקלט ללילה. לא הבנו למה התכוון אותו זקן, אך בהוראתו הצטרפנו אליו והוא הביא אותנו אל ביתו. חצר סגורה עם כלב שומר בכניסה, מרכז החצר בוצי וסביבו שורות חדרים מקורים עם אח. מיד פינו את אחד החדרים עבורנו, מיטה ומצעים. את האופניים החננו בחדר המיועד לכך בסמוך לאופנוע שלו והצטרפנו לערב הווי בסלון ביתם המחומם. עשר נפשות סביבנו, מתבוננים בתמונות מהמצלמה שהקרנו בטלווזיה, הם מציעים לנו תפוחים ואנחנו להם קפה ועוגיות. אותו סבא הסתבר שבאופיו הוא כנראה מאוד מיוחד, בניגוד לסינים הטיפוסיים שפגשנו הוא לא היסס לטעום מהעוגיות ומהקפה, ובזכותו כיבדנו בהצלחה גם את הנכדים. אותו סבא, יושב בפינת הסלון, מעשן טבק בקצה מקטרת ארוכה במיוחד ומשתעל בלי סוף. חלק מההשתעלויות מסתיימות ביריקה נדיבה של מוחתא צבעונית על רצפת הסלון הפרטי שלו (!). ארוח למופת, לא מעייף ובאווירה טובה ממש. דלינו מידע על המסלול מחר שעתיד להתחיל בירידה, ואחרי כחמישה עשר ק"מ צפויים מעיינות חמים

כשביקשנו ללכת לישון בחדר שהיקצו לנו, סירבו המארחים בתוקף והתעקשו שנישן בסלון ביתם על מיטה מפנקת עם מצעים וכריות ליד אח בוער. בקשותינו לא הועילו והם התעקשו. הסכמנו, ומצאנו עצמנו, שלושתנו (כן, גם הסבא הצטרף אלינו למיטה...) ישנים במיטה באלכסון - המיטה הייתה מיועדת לסינים קצרים, מעל סדינים חשמליים, מעבירים לילה כשבחוץ קפוא ובפנים חם ומפנק. כן ירבו

באמצע הלילה, יצא ג'ובו להשתין והכל לבן משלג. מחשש לקפיאת האנסולין, הכנסנו את הציידנית לסלון ובבוקר התעוררנו לעולם לבן ושלג יורד במרץ

היום רכבנו כחמשים ק"מ. התחלנו בגובה 880 מ' וסיימנו ב 1240