חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

יצאנו מהמערה המרופדת קש מאוחר יחסית. לג'ובו היו צקצוקים באופניים שלא הצלחנו לאתר את מקורם. אני חיכיתי לו כשני ק"מ מהיציאה במסעדה לצד הכביש ומשלא הגיע חשבתי לצאת לקראתו. ניידת משטרה עצרה בסמוך אלי והסבירה שיש לו בעייה בשרשרת. חזרתי אליו, אך הוא כבר פתר את הבעיה

במסעדה הרבצנו מרק עם אטריות בצק והמשכנו בדרכנו במגמת עלייה שהורגשה היטב למרות מתינותה

בימים האחרונים אפשר להבחין באלפי חממות לצידי הכביש. בתור החממות מגדלים בעונה הקרה את הירקות שמוכרים בשווקים (הכל שלג מסביב). צורתן של החממות שונה מזו שבארץ. קיר לבנים בגובה שלושה מטר בנוי במפנה הצפוני, וחצאי קשתות בונות את המפנים המזרחי והמערבי. ניילון מונח במפנה הדרומי המאפשר הכנסת אור וחימום לתוך החממה. על קיר הלבנים הצפוני מגולגלות מחצלות קש אותם פורשים אחה"צ כדי לשמור על החום. ובבוקר, עם צאת השמש, מקפלים אותם

בשווקים הכפריים, לאורך הכביש המרכזי הבחנו בסבתות סיניות מוכרות עשרות סוגים של זרעי ירקות. כמה מאות זרעים מקופלים בתוך נייר עיתון ומונחים בתוך שקית נייליון עליה הציור של אותו הירק המבוקש - חציל, מלפפונים, עגבניות, קישוא, כל מיני סוגי פטרוזיליות ,חסות ועוד. מורגשת היטב תנועת החקלאים בשדות. בשעות הבוקר ראינו קבוצת פועלים זורעים שום (סוף סוף נפתרה לי החידה הזו - מתי זורעים שום?). גבר צעיר עובד עם כלי דמוי מכוש וחורץ את הקרקע לעומק עשרה ס"מ בשורות צפופות ומקבילות. כשהוא מסיים שורה, כורעות על ברכיהן קבוצה של שמונה נשים הדוחפות את שיני השום אל תוך התלם (בלי לכסות). המרווחים הם של כעשרה ס"מ בין השיניים הנזרעות והשדה כולו מלא בקלפיות השום שהופרדו מהשיניים שנזרעו. כך הם עוברים שורה צמודה לשורה בשטח של כמעט דונם אדמה

בהמשך דרכנו הבחנו במשפחת חקלאים נוספת זורעת פול בשטח של כשני דונם. פרד ממושמע חורש את האדמה במחרשת שן בודדת המחוברת בהתקני עץ לגופו. אחרי כל תלם עוברים אנשים המזבלים את השטח בדשן כימי ואחריהם עוברות נשים הזורעות את הפול במרווחים של שלושלים ס"מ, שוב בלי לכסות. החלטתי לנסות את כוחי בניהוג הפרד והמחרשה. הפרד ממושמע ממש ויודע ללכת היטב בסמוך לתלם הקודם שחרץ בקרקע. המחרשה חייבת להיות מוחזקת מעט באוויר, אסור לתת לה לשקוע במלואה, כי ברגע שזה קורה, הפרד לא מצליח למשוך ונעצר במקום. כמה צקצוקים ממריצים אותו למלאכה והוא ממשיך. חרשתי כך שני תלמים, עבודה קשה פיזית גם לחורש המתנשף וגם לפרד המגודל. מי מהם אני הייתי???
הנוף הולך ומתעצם, סוף סוף נהייה יפה ממש סביבנו. הפסגות הגבוהות והמדבריות צבועות בלובן השלג בפסגותיהן והערבוביה של הקרקע האפורה חומה ומדברית עם הלובן הבוהק מחזיר לחיים את הנוף הפראי. הרכבת לאורומצ'י מקבילה לכביש 312 עליו אנחנו נוסעים ולפעמים היא עוברת בעוצמתה בסמוך אלינו. מלאנג'ואו לאורומצ'י ברכבת הזו, דרושות עשרים וארבע שעות נסיעה. לנו זה יקח חודשיים

באחת העצירות לעידוד הסוכר, עצרנו בכפר קטן ושולי, בסמוך לבית מרקחת. ראינו הזדמנות לשאול על אנסולין. שלפנו את הדפים עם המשפטים בסינית והרוקחת מייד הבינה במה מדובר ואמרה שלא בעיה להשיג אנסולין בעיר הקרובה, כשני ק"מ מאיתנו - עיר קטנה יחסית ששמה טיאן ג'ו. מידע שימושי ומאוד מעודד, בהמשך וודאי ניכנס לבית מרקחת ונשאל על סוגי האנסולין הקיימים במלאי

בעיר נוספת בה עברנו היום ששמה יונג דאנג הייתה אווירה מיסטית של פגודות רבות, מופעי רחוב והמון אנשים משחקים משחקי לוח סינים אחד עם השני. ראינו שם סיני עם דוכן קטן ברחוב שקולה ומתפיח סוגים שונים של קטניות שמביאים לו לקוחותיו. יש לו מעין פינג'אן ברזל עבה ואטום, ברומטר מראה על הלחץ בפנים, הפנג'אן מונח על פח פחמים שאת בערתם מעורר מפוח. טעמנו אורז תפוח ופולים קלויים. האורז התפוח היה זהה לגמרי לסוגים מסויימים של דגני בוקר בארץ. הפולים גם הם היו רכים ויבשים אך פחות טעימים

עם ערב החלו הטמפ' לצנוח. היום טיפסנו לגובה המירבי אליו הגענו בטיול. התחלנו ב 1950 וסיימנו ב 2530. השעה הייתה קצת אחרי שש וחיפשנו בית נטוש ללינה. לאחר שנסיונותינו כשלו נכנסנו למחצבה וביקשנו מהשומר שיקצה לנו מבנה שאינו בשימוש להעביר בו את הלילה. הוא סרב בלבביות והפנה אותנו למלון דרכים כק"מ בהמשך הכביש. הגענו למלון והיה פשוט אדיר. חדר עם שתי מיטות וכורסאות עור. סדינים חשמליים ואח שבוער על הגחלים שמלווים אותנו לכל אורך הדרך. הבערנו אש ובישלנו על האח העוצמתי. כמובן שכל הסינים ממחוז גאנסו הגיעו לצפות בישראלים על האופניים.בהתחלה הם מילאו לנו את החדר, נכנסו ויצאו בדפיקות על הדלת שרק מודיעות שהנה אני מתפרץ פנימה, אך לבסוף זכינו ללילה נהדר, חם ובאווירה נעימה ממש

היום רכבנו שישים ק"מ