חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

התעוררנו מוקדם בבוקר, אחרי לילה נעים נוסף שעבר עלינו בעוד אחד מאינספור מעבירי המים שיש מתחת לכבישים.הסינים כרגיל לא מפסיקים להרשים בכל הנוגע לכבישים ותעבורה בארצם הענקית והכביש הארוך שחוצה את מדבר הטקלמקאן בנוי כולו על סוללת עפר בגובה מטר וחצי כדי להגן עליו מחולות המדבר.מעביר מים, כפי שקל לנחש, זה בסה"כ שער שחוצה את הסוללה. אם הייתי מטיילת בכל דרך אחרת ולא באופניים ספק אם הייתי בכלל מבחינה במעבירים האלה שמופיעים בעקשנות ועקביות כל ק"מ וחצי בערך, אבל על אופניים מעבירי המים נהיים חלק חשוב עד קריטי בדרך. הם כמו חבר אמת, נאמנים ותמיד אפשר לסמוך עליהם, הם אף פעם לא יאכזבו. גם בשיא הצהריים תמיד נוכל למצוא בזמינות מקום מוצל, קריר יחסית,מוגן מרוח ועם פרטיות. הם מתאימים לכל צרכיו של הרוכב הפשוט- אם צריך דחוף לשירותים כדי להתרוקן מכמויות המים האדירות שאנחנו צורכים, אם השמש והרוח מגזימות לגמרי וחייבים לכבות אותן לכמה דקות, אם רוצים לאוורר קצת את הגוף מהטיץ והכרית שבחום הכבד נהיים מעיקים יותר מתמיד או סתם אם רוצים לפטפט קצת ולהשלים שעות שינה- לכל אלה ועוד מעבירי המים הם המקום המתאים. הרבה שעות יפות בטיול עברו במנהרות הקטנות האלה, שוכבים על הגב, מצננים טמפרטורות, מביטים בבטן הקטנה שנוצרת בבטון כל פעם שמשאית עמוסה עוברת, ודאי לא מנחשת את קיומנו, ומתכננים תכניות לעתיד הרחוק וגם לזה הקרוב יותר, זה שיגיע כבר היום בארוחת הצהריים. ו

כבר יומיים שהרוח מתעללת בנו ונושבת ללא הרף בדיוק בפנינו. אתמול נשברנו ועצרנו מוקדם אחרי שהחלטנו שאין שום סיכוי שמחר הרוח תמשיך לנשב באותו הכיוון.די, כמה אפשר. אופטימים שכמונו אמרנו והאמנו שטיפשי להמשיך ולרכב בקצב המרגיז הזה כשהגוף כולו נלחם כשמחר בוודאי ובוודאי שהרוח תנשב בכיוון ההפוך בדיוק ותישא אותנו במהירות מסחררת אל מעבר למדבר, אל קשגאר, העיר הרחוקה בעולם

ליתר ביטחון התעוררנו מוקדם כשהרוח חלשה ולדאבוננו גילינו שהרוח בשלה.כיוון אחד ויחיד בראשה- מזרחה מזרחה מזרחה. אין מה לעשות, גם היום נפדל בדיוק כנגדה. ובכל זאת בבוקר הרוח חלשה והדרך רצה. ארוחת הבוקר המתוכננת לנו היא כ50 ק"מ מכאן והרעב הבריא הוא תמריץ מצוין לרכיבה בקצב. האויר בהיר יחסית הבוקר וניתן לראות את ההרים הכבירים הצבעוניים שלצידי הדרך. יש רגעים כאלה שהכל קל בפנים ויפה בחוץ וכל מה שאפשר לחשוב עליו הוא כמה נעים לרכב

ובכל זאת לארוחת הבוקר אנחנו כבר מגיעים מותשים. הרוח מתחזקת היום מוקדם מאתמול ובק"מ האחרונים היא חוזרת להיות שותפה מלאה ולא רצויה של כל פידול ופידול. המקום שבו עצרנו הוא מסעדת דרכים קלאסית שעיקר לקוחותיה הם נהגי משאיות כרסתנים עם ידיים שריריות (כפי שג'ובו איבחן, לנהגי משאית יש מבנה גוף אוניברסלי). מנסיוננו אלה הן המסעדות הטובות ביותר שאפשר למצוא. כשאתה רעב כל מה שצריך זה אוכל טעים, מהיר,זול, והמקומות האלה תמיד מלווים בסקרנות וחיוביות כלפינו. רוכבי אופניים זה עם שאוהב תשומת לב בדיוק מהסוג שמקומות כאלה יכולים לספק. הם מכבדים אותנו במישמשים מתוקים ועסיסיים ואנחנו מביטים בדאגה בעץ שעומד מולנו וממשיך להתכופף ולהטלטל לכיוון הלא נכון


כשאנחנו יוצאים שוב לדרך הרוח כבר בתנופה, נובחת באוזניים ביללות מתגרות, מוסיפה 50 ק"ג לכל זוג אופניים, מעלה אבק לאויר ויוצרת מסך עמום ואפרורי להוסיף לכל שאר מגרעותיה הרבות.אנחנו מפדלים בשתיקה.מתישהו בדרך ראינו מולנו משאית ענקית ומשונה שנעצרה כדי לעשות כמה בדיקות. ניגשנו לראות ולהפתעתינו ראינו בה 178 זוגות אוזניים מבצבצות ששייכות ל89 החמורים שנמצאים עליה. לאן שלא הסתכלנו היו חמורים נוערים ומרחרחים.הנהגים הסבירו לנו שהם קנו את החמורים בשוק בקשגאר ועכשיו הם לוקחים אותם במשאית למקום שמרוחק 5000 ק"מ מכאן, מסע שייקח להם כמעט חודש.פשוט לא ייאמן. הבנו שלכל זה יש טעם ושהנסיעה לקשגאר הולכת להשתלם אם יש שם שוק כזה פסיכי. רק נשאר לקוות שהחבר'ה השאירו כמה חמורים גם בקשגאר

?מה זה שגורם לפידול מול רוח פנים להיות כ"כ לא נסבל

מבט מדי פעם אל הספידומטר מראה שהקצב הוא של 11 ק"מ לשעה. בפידול בעליות רציניות מגיעים להרבה פחות מזה ועדיין אין לנו שום בעיה לפדל בשקט וללא כל תלונה. אז למה אנחנו מתעצבנים כ"כ הפעם? אולי יותר קשה לנו עם האויב הבלתי נראה הזה כי אנחנו יודעים שבאותה המידה הוא היה יכול להיות לטובתינו (יואב הוא שלוקח את זה באופן האישי ביותר, הוא רגיל מגיל צעיר שאיתני הטבע לטובתו). אולי זה כי הרעש באוזניים מטריד , כי הרוח היבשה והחמה מהולה בחול שורטת בעור ובשפתיים. ואולי סתם זה מרגיז להרגיש נמלה קטנה ומסכנה,להיזכר שהכל תלוי מאיפה עושים עלינו פווו. אבל הרי ברור שלכל זה צריך לשים סוף, שמתישהו מישהו יבין קצת לליבנו, כבר שלושה ימים שהרוח ככה ואנחנו חייבים להגיע לשוק יום א' בקשגאר ולשם כך צריך לרכב מעל מאה ק"מ ביום וברוח הזו ובחום הזה זה פשוט לא נעים. כ"כ הרבה הרים לצידנו, מתישהו אחד מהם רחום במיוחד ייעמד ויחסום את כל הזרם הזה שלא מפסיק לנוע ולגאוש, מתישהו כל האויר יצטרך לחזור למקום שממנו הוא בא, מתישהו נחצה את קו פרשת הרוח נתאחד ונזרום איתה יחד למחוז חפצנו המשותף

.אבל לא היום

הסיפור עוד ארוך, אבל לא אלאה אותכם בכולו. הרוח את כיוונה העיקש לא שינתה, גם היום, נקייה ומפוטמת בשעות שינה אני מביטה ביאוש בעלים ובענפים שכמעט תמיד מצביעים מזרחה. לפחות זה לא היה אישי כלפינו כל המשב הזה, ככה זה באיזור הזה של העולם. ובכל זאת הגענו. אחרי יום אחד קשה במיוחד שחתם שבוע אחד קשה במיוחד הגענו לעיר רחוקה ומפורסמת, עיר סוחרים עתיקה שראויה לקטע שלם משלה ואותו כנראה גם תקבל. רק אספר שתו"כ היום, כשכבר היה ברור שנגיע מאוחר חשבתי לעצמי שאין לי כח להתמודד בנוסף עם כל הטרחה שהגעה לעיר דורשת, זה מעבר שיכול להיות קשה ומעייף הרבה יותר אפילו מהיום עצמו. בא לי לפגוש מישהו שאני מכירה, שידע כבר הכל וירכך לנו את הנחיתה בציויליזציה. אבל בגילי, מי אני כבר מכירה שעוד מטייל? אף אחד. אולי בעצם אחד, אופיר שמו, ילד חמוד מאין כמוהו שכבר שלוש שנים לא פגשתי מאז השנת שירות. אבל מה הסיכוי? י

המסקנה היפה היא, שתמיד יש סיכוי... בכניסה למלון, אחרי חצות,מטונפת ומותשת נתקלתי בפרצוף עם שפם חדש אבל בכל זאת מוכר וחייכן ובידו אבטיח שתוך שנייה הצחיק אותי עד דמעות... וכל מי שקורא את זה ומכיר את הבחור המדובר מקנא בי מאוד ובצדק. כנראה שיש מישהו שמקשיב לבקשות החשובות באמת, שיודע מתי, איפה ובעיקר איך צריך לעבור קו פרשת הרוח.
[Photo]

אחרי שפגשנו כאן רוכבת אמריקאית שסיפרה לנו איך פעם, בדצמבר בטיבט, הרוח העיפה אותה והמשיכה לגלגל אותה ואת

אופניה גם אחרי שנפלו לרצפה אני מרגישה קצת טיפשי להתלונן

?אבל הרי זה לא רק להתלונן וחוץ מזה אם לא אעשה זאת בפניכם, אז בפני מי