חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

מירן ג'נח, מושב עזריקם

עוד 5 ק"מ על הכביש ואלומות חיטה מכווצות לצרורות מסודרות בחלקות שנקצרו זה עתה. ממש שבועות. עצרנו להציע עזרה ולטעום טיפה מעבודת המגל בשדה. אישה נחמדה הראתה כיצד יש לנהוג במלאכה שכזו ובנה שמגיע לי עד המתניים סכר בבוץ תעלה ענקית- לא ברור איך הוא מצליח בכלל להרים לגובה כזה את האת. המגל חותך את השיבולים כמו סכין ולא במכות חזקות- מגל משומש וישן. צחקנו ומיד נוצרה אוירה טובה מלאת סקרנות. תו"כ הצילומים הגיע אב המשפחה עם חמור מקושט בפונפונים אדומים לראשו, רתום לעגלה וחדל את יום העבודה כשזימן את אשתו ובנו לעזור להעמיס על העגלה את השיבולים. עזרנו גם בהעמסות. הילד הקטן נוהג בעגלה ובחמור ואנחנו מעמיסים. סיפרתי שבמחוזותינו קולות דירבון החמור הם צקצוקים בלשון ואילו כאן הם נוהגים לומר ברר ברר

כשהעגלה הועמסה (תו"כ שהאישה למעלה, מסדרת את האלומות הגבוהות ומורידה את נפח הקש) ,קשרנו הכל בחבל והוזמנו ע"י אב המשפחה לבוא אליהם לביתם. צעדנו יחד, אופניים לצד עגלה אל תוך כפר ציורי ושליו, נינוח ורגוע בו פזורים שדרות צפצפה לצד תעלות מים זורמות ועצי תותים ממינים שונים נותנים בדיוק בעונה הזו את פריים. הרכבתי את הבן עבדולסלאם על האופניים, חבשתי לראשו את כובע הקאובוי החום שלי והתחלנו נוסעים כשהוא בתחושת התעלות של מרכז הענינים. ילדת פלפל מהרחוב קפצה גם היא על האופניים ברגליה היחפות ומדי פעם עצרנו להוריד פירות שגבוהים מדי למקומיים.כיבדתי את עבדולסלאם ואת הילדה המפולפלת ודי מהר הגענו לחצר הבית. ערימות שיבולי חיטה פזורות ממש בכניסה. חנינו את האופניים וצעדנו תחת סוכת הגפנים, המטפסת על קורות סנדות עבות, בהוראתו של האב לעבר "הבוסתן". בתנועות מהירות הוא טיפס על אחד מעצי המשמשים ובמכות מקל הפיל כמה מאות פירות בשלים שטעמם גן עדן. אין כאלה במחוזותינו, טעם מישמיש מתוק ואמיתי. הפירות נאספו לקערה עמוקה והוגשו לנו על במה שמשמשת ללינה בחצר ממש מול הכניסה לבית, תחת סוכת הגפנים. לצד המישמשים הוגשו גם תה חם ונאן יבש מתחילת המאה. ראשונה הצטרפה לחגיגה סבתא קמוטה לבושה לבן שפקדה על הילדים פקודות מוסר,איפוק סדר ומשמעת. היא שמחה על שהגענו וישבה לצידנו

לאט לאט נאספו כל ילדי השכונה לחזות בתופעה המאוד לא שיגרתית של האורחים המערביים. בתוך דקות ספורות כשהבנו את הפוטנציאל הטמון במפגש עם הילדים, חידשנו שלושתינו את ימינו כקדם ופתחנו קייטנה. המשחקים ששיחקנו היו 3 מקלות, תופסת, מחבואים, משחקי זריזות עם הידיים ורצף של שירים שלמדו בגן. בלט במיוחד שיר איגורי שלימדו אותנו בדוגמת ה"אן דן דינו" - "אני באני טורקסטני..." הורים ושכנים הגיעו לחזות בהמולה ונאספו מתבוננים מהצד. בשעה 22:00 נאספו הילדים לחיק הוריהם והובלו אחרי ערב פעלתני

כשביקשנו גם אנחנו לישון (קבענו עם המארחים שמחר נצטרף אליהם לעבודת השדה) נכנסה אם המשפחה שנעלמה מעינינו לפני כשעה, עם צלחות ובהן מרק אטריות. לחם אביונים ארוחה פשוטה ומשמחת של משפחה מאושרת בחלקה. אם המשפחה ראויה להערכה רבה על שהיא עובדת ללא הרף מבוקר ועד ערב ומתרוצצת בין שיבולי החיטה, לטיפול בבנה התינוק, ומלאכות ניקיון הבית, הכלים והבישול. אשת חייל חייכנית. רק אב המשפחה שנראה קשוח בחינוך שהקנה לבנו הממושמע לתפארת עבדולסלאם ובכל זאת מביט בו בכל פעם בהערכה, ישב איתנו לאכול על הדרגש שבחוץ, מתחת לסוכת הגפנים, כל שאר בני המשפחה נכנסו לאכול בתוך הבית. בתום הארוחה אחרי שניסו להאביס אותנו עוד ועוד, הינו עיפים כמו בסופו של כל יום רכיבה . מתוך הבית בקעו קולות בכי של תינוק בעוד אם המשפחה מתרוצצת בין שטיפת הכלים ואירגון המיטות. אנחנו הוזמנו לישון על מיטה באורך 5 מטר שהרגליים מבצבצות מקצה האורך שלה. התנצלות קצרה של האם שהשמיכות כורסמו ע"י עכברים לא מנעה מאיתנו להרדם במהירות. כשחששנו לאופניים החונות בחוץ, אב המשפחה אמר שהוא ישן על דרגש החמר עליו אכלנו כדי להשגיח על החצר שנחתמה בשער זרדים קלוע ולשמור על ערימות החיטה, שתי הכבשים, הפרה והחמור שברשותם. יופי של אירוח, למרות שהמשפחה לא דוברת סינית טובה הצלחנו לתקשר בצורה בסיסית ולבבית והאוירה הייתה טובה ממש ומיוחדת. אופי המשפחה הפטריאכלית כל כך קסם כאן, המשפחה נראית מאושרת למרות הדלות, כאילו לא חסר דבר, האוירה חייכנית ושמחה .הילדים מחונכים ולוקחים חלק בכל עבודות הבית בכבוד ומתוך הערכת ההורים

מחר צפויה לנו השכמה משותפת וכמה שעות של עבודה חקלאית יחד, כולנו ציפיה. בסה"כ רכבנו היום 30 ק"מ

הבוקר בשעה 6:30 השכמתי לצלילי מטאטאים וקולות הילדים שבקעו מחוץ לבית. כשהתיישבתי על המיטה קירב אליי עבדולסלאם את הסנדלים וסידר ימין מול ימין ושמאל מול שמאל, החצר מלאת האדמה האפורה המתהדקת מזה דורות ע"י כפות רגליים יחפות שדחסו אותה, מתמלאת בקש ובחול שרוחות אתמול העמיסו עליה ואילו מטואטאים ממנה במטאטא קש ללא ידית המחייב עבודה שפופת גב. מים מפוזרים בטרם מתחילה המלאכה כדי למנוע מאבק לעלות אל על. בעודי נחשף לקרני שמש ראשונות של קצת אחרי אור ראשון מראה לי בחום עבדולסלאם כיצד יש להתמתח. הווק הגדול מלא במים ועומד על טאבון תחת אש עייפה שמתגברים ומעוררים לחיים משרדי מקלות שהם שרידי המשחקים מאתמול בערב. אין פחמים, מה שמעיד על דלות במשפחה בה התארחנו. למרות השעה המוקדמת בני הבית היו עסוקים במטלות של תחילת יום- נקיונות, בישול, טיפול בילדים ועוד. אני ניצלתי את הזמן כדי לצאת לטיול קצר בכפר שהחל תוסס

נראה שכולם ערים כבר שעות, עגלות חמורים רתומות נוסעות ברחוב המרכזי שעליהן יושבות נשים שמנמנות וכהות עור שמחליפות דברים בנימה של צחוק בכל פעם שעוברים על פניו של אחד השכנים. עצים עמוסי תותים על גוונים השונים גדלים לגדת התעלה השוצפת ממנה שואבות בנות מים בדלי לשימוש ביתי. על חלק מחומות הבוץ המקיפות את הבתים טבועה כתובית- כאן גרים... מעוטרת בערבסקה ערבית שחורה ובכיתוב קטן. ממש פינת חמד חזרתי לבית המארחים, השעה כבר מאוחרת ועדיף שנתעורר כולנו ולא נעכב אותם ביציאה לעבודת השדה

התארגנו בחיפזון, שירותים אין בבית והמקום המומלץ ביתר להיפטר מצרכינו הוא בבוסתן, תחת עץ המשמשים ממנו נהננו אתמול (זו ודאי הסיבה לטעמם יוצא הדופן של הפירות). ארוחה של לחם עתיק מזה של אתמול בערב עם תה הוגשה לנו לפתיחת היום, עבדולסלאם האנרגטי, מיוזמתו שלו, התרוצץ ומילא עבורנו את בקבוקי המים שעל האופניים ויצאנו לעבר חלקת השדה שבבעלות המשפחה. אנחנו רוכבים על האופנים והם על החמור. שכנה מצחקקת קפצה כטרמפיסטית על העגלה, גם היא לעבר השטחים החקלאיים ומגל בידה. החמור כבר מכיר היטב את הדרך ואין צורך לכוונו. עבדולסלאם שקיבל מאיתנו מתנה- אריזת 12 צבעים שאמא שלי ציידה אותנו בה, קפץ מהעגלה כשהגענו לכביש ונפרד מאיתנו לשלום לא לפני שהפקיד את המתנה יקרת הערך עבורו בידי אמו. היינו בטוחים שהלך לבית הספר ומנפנופי השלום הנרגשים שלו הסקנו שיום הלימודים יסתיים הרבה אחרי שנמשיך אנו בדרכנו. לבית הספר הלך באותה חולצה שחורה ודהויה, מוכתמת בטיפות בוץ שהתיזו עליו כשעבד במלאכת סכירת תעלת מים כדי להציף את החלקה המשפחתית. אבי המשפחה קפץ מהעגלה בחלקה בה עבדנו אתמול ואנו המשכנו רוכבים אחרי החמור עם אם המשפחה והשכנה המצחקקת לעבר חלקת הכותנה שלהם. העבודה הייתה פשוטה- לעקור את העשבים השוטים שצמחו בינות לכותנה הצעירה גם אם יש נדרש לקרוע מעט את הניילון תחתיו נבטו זרעי הכותנה בראשית העונה. את קטנה ושטוחה משמשת לעקירת העשבים מתחת לפני הקרקע, עוד מהשורש, והמאבק העיקש ביותר הוא נגד עשבונים קוצניים רב שנתיים עם שורשים מסועפים תחת הקרקע שכנראה מזה דורות לא מצאו תקציב לראוונדאפ שישמיד סופית את העשבייה הזו ויחסוך ימים שלמים של עבודה בגב שפוף. ממש בסמוך לחלקה עוברת מסילת הברזל לקאשגאר- עיר היעד שלנו, מדי פעם חלפו על פנינו רכבות נוסעים ושמחתי על יכולתנו לגעת בחוויות מסוג כזה במסגרת הטיול שלנו שפותח בפנינו אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות למפגשים אנושיים מכל סוג שהוא

בשל הופעתם של המערביים על האופניים, ניתקבצו לחלקה בה עבדנו רבים מפועלי השדות הסמוכים שהגיעו לחזות בתופעה שמעולם לא ראו- פועל מערבי שחור.כעבור כשעתיים של עבודה סיימנו את החלקה עליה עבדו ודאי ימים רבים. שרידי עשבים קמלים מזה ימים רבים בין התלמים, מעידים על משך הזמן הארוך הדרוש לעבודה שכזו, בסה''כ בשטח של 2 דונמים. החלקה ממש נוקתה מעשבים שוטים וערוגות הכותנה הצפפות בלטו בתוכה באסטטיקה החד גונית והמסודרת שלהם. נתנו חמסה מתנה ונפרדנו לשלום לא לפני שממש היינו צריכים לסרב לארוחה נוספת אליה הוזמנו בביתם.אין כמו עבודת השדה לגישור על פערי שפה ולחיבור בין עולמות