חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

אחרי הבוקר המשעשע אנו מתחילים לצעוד לאיטנו במעלה הואדי כאשר ילקוטינו על גבינו, למי שתהה, כן, גם רותי לקחה חלק בסחיבה, אומנם לא רב אך לא מבוטל. לאחר חציית נהר שוצף וגועש על גבי כמה גשרים רעועים נשמעים ברקע קולות צהלה ושמחה של מספר נשים, ילדים, נערים וגברים. לא חולפים כמה רגעים ונגלית לעינינו משפחה מסועפת שרועה על הדשא אוכלת, צוחקת, משחקת קלפים במילים פשוטות- פיקניק של יום שישי אחרי הצהריים בתוספת של ריח אלכוהול חריף הנודף מאבות המשפחה לדורותיה. ברגע שמבטינו ניפגשו, פצחה המשפחה בקריאות מקהלה מתוזמנת בתוספת סימני ידיים שנצטרף אליהם לחגיגה. כמובן שלא נוכל לפספס את ההזדמנות וניגשנו אליהם. עוד רגע והקלפים תפסו את עיני ואני מציע לראש המשפחה להתמודד עימו על משחק זריזות עיניים וידיים ולגלות איפה המלכה האדומה. כמובן שכבודו מונח לפניו ואין באפשרותו לסרב, בצעד מפתיע אשת המשפחה גדולת המימדים (האישה והמשפחה) מחליטה להצטרף אליו. בידיים חלודות רועדות אך עם חיוך ענק מרוח על הפנים אני מערבל את הקלפים בזריזות ומפריחם באוויר, שולח אותם לסדין שעל הארץ ושואל בביטחון "איפה המלכה?" הם חוככים בדעתם כמעה ומצביעים על אחד משלושת הקלפים. דממה. המתח בשיאו ועיני כולם לעבר הקלף. את המשך הרפתקת הקלפים אגולל בהמשך. כרגע אחד הנערים מסתובב סביב ילקוטו העצום של ארז נוגע בו קלות ומנסה להרימו .אנו עומדים סביבו ולפתע גל צחוק מתגלגל עולה אצל כל הסובבים לאור המחזה בו הוא מעמיס את הילקוט על שכמו, הפוך מהמקובל כאשר חגורת הבטן סמוך לראשו וכובע הילקוט נושק לעכוזו. השמחה בשיאה ומיד ניגשים לשאר הילקוטים ומעמיסים גם אותם בקולות אנחה של מאמץ וצחוק גם יחד

מה עם הקלף? ידי לא בגדו בי, ולהפתעת כולם המלכה נותרה בין שני הקלפים המונחים עדיין על הארץ. בלי להפסיד רגע הם קוראים לי לסיבוב נוסף על מנת להחזיר את הכבוד לאנשי קירגיזסטן. אני כמובן נענה ומיד ממשיך בעירבול הקלפים, אולי בשל ההתרגשות ואולי בשל הרצון לשמר את השמחה התבלבלו ידי והם שלפו ללא קושי את המלכה בשלושת הסיבובים הבאים, כולם מרוצים ומשועשעים, ולסיום איך לא תמונה של כולם, חדי העין יזהו עוד תיירים שהצטרפו לחגיגה