חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

מורגב היא עיירה רחוקה, מאוד, מאוד, מאוד מכל מקום. י

חור - לא יענה להגדרה שלה, על מנת לסבר את האוזן היא רחוקה שלושה ימי נסיעה לכל כיוון עד לעיר מרכזית. י

הראשון שמקבל את פני בעיירה הוא כמובן סוחר הסמים ששולף ללא כל חשש שקית זעירה וממלמל בשפה שבין ג'יבריש לרוסית לקירגיזית. מבט חטוף בעיניו מבאר את רצונו ואני כמובן מסרב בנימוס. י

הפושע השני שנקרה בדרכנו הוא שודד האופניים שבתחילה טען שהן ניקנו. בשנית טען שהן מתנה, ולאחר שנאמר לו שאין לרכוש צמיגים מסוג זה, ושיפטרים כאלה יש רק באירופה חברו הודה שאולי הן גנובות. י

בחוץ שימשי ונעים, זאת בשל הגובה 4000 מ'. אנחנו נכנסים בסערה לקפה קטן בעיירה ומחנים את האופניים בפנים. הנוכחות שלנו ושל האופניים, מסיבית ומורגשת במיוחד. אנחנו קונים שני סניקרס בחמש סומוני מחליפים 100 דולר. לשם פרופורציה משכורת ממוצעת היא 30-50 דולר בחודש. יי

אנו חוכחים בדעתינו מה עוד לרכוש ויואב אומר שלחם לא יזיק, המוכרת אומרת שני סומוני. לא מכבודנו שירמו אותנו הרי הלחם היקר ביותר עולה סומוני 1 מיקוח קצר סוגר את השערוריה. עכשיו הבחור שעתיד להוביל אותנו למקום משכנינו הלילה פוצח בשיחה ערה עם לירון והיא כהרגלה מחייכת צוחקת ומקשיבה במלא הריכוז לסיפורים על הסיבות לצורתו ולצבעיו של הכובע הקירגיזי המסורתי. יי