חוצה אסיה באופניים - יומן פרק א

הגענו לחורוג! שבהרי פמיר. חיוך רחב נמרח על פני וקריאות הידד נשמעות מעומק גרונה של לירון. י

מדוע שמחים? הרבה סיבות. י

ראשית אוכל, יש מגוון רחב, וניתן סוף סוף לנוח מהח'לב עם הח'ת הגרונית ומה"פלוף" שקשה לבלוע מרוב שמן, ומעצמים בלתי מזוהים שצפים עליו במסווה של בשר. אבל כל אלה באמת שוליים לעומת החוויה האדירה של הפמיר-היווי. י

ועכשיו לסיפור האוכל - מה שהושיב אותי על המחשב להעלות חוויות. ערב ארוך, הקיבה זועקת ואנחו מתישבים במסעדה. י

אור עמום בגוונים של אדום וכתום מאיר את השולחן, מוסיקת בר-מיצוות אופפת את המקום, רעש לא מחריש אוזניים, י אבל מעלה את ווליום הדיבור בכמה רמות. י

ניגשת אלינו בחורה שנראית רוסיה, עם עיניים פעורות עד כדי כך שכמעט וניתן לראות את חלל המוח מבעד למרווח שבין האישונים לריסים. לכשנרגעתי מעיניה המיוחדות, חיוכה חשף שיני זהב נוצצות בחזית פיה. לא ברורה לי תופעה זו, שהיא מאוד נפוצה באזור זה. לדעתי הם חושבים ששיני זהב הם כמו תכשיט או סתם מקום לאחסן בו זהב. י

לאחר שיחה בסימני ידיים, שימוש בקולות של חיות במקום שמות של בשרים, חיוכים, נהימות שקטות של כעס מאופק שלה ושלנו, ניגש בחור דובר אנגלית בסיסית ומנסה לתרגם את התפריט. המילה הראשונה שנשלפת כמעט לכל דובר אנגלית היא "טרדישיונל". י -במילים פשוטות ולאור הניסיון שצברנו עד כה, היא ארוחה עם אורז מלא שמן. אבל אל לנו לאכזב את המתורגמן הטג'יקי ומנה כזו כבר בדרך. הוא הבין את מצוקתינו והזמין עבורנו עוד שלוש מנות בשריות. י

יואב חזר מהשירותם ואנחנו מחכים למנה, ארז האכיל את עצמו בנתיים בכמה מנות אינסולין ואנחנו מחכים. . . מחכים . . . כמה מחכים? שעה, שעה פלוס. יואב קורא למלצרית ושואל בעברית מה עם האוכל?. סימני הידיים של ארז הבהירו לה את השאלה והיא עונה שעוד חמש דקות תגענה המנות. מיד פתחנו שעון ובתום שמונה דקות אנחנו מחליטים כאות מחאה לעשות עצמנו ישנים, או שזה היה רק תירוץ לנמנם לאחר שבועיים של השכמות בסביבות שבע בבוקר. י

עלי מוטלת המשימה להציץ ולראות שהמלצרית מגיעה ולתת את אות הנימנום. מגחחים ומצחקקים סוף סוף המלצרית מגיעה עם המנות. שלא על פי התיכנון אנחנו קמים ומתחילים לאכול. המנות טעימות לא כמו אוכל של אמא אבל אל לי להתלונן. בעודנו חוכחים בדעתינו אם יש סיכויי שתגיע מנת פיצוי, מגיעה לפתע המלצרית בעלת העיניים ושיני הזהב לשולחנינו עם בקבוק וודקה ומיץ תפוזים. י

שמחים מאושרים ומבולבלים מעט מה לעשות עם הפיצוי, ארז מתחיל למזוג את המשקאות לכוסות ואנו טועמים. פנינו מאופקות מגועל המשקה וקולות איכס נשמעות מעומק בטנינו. אין סיכויי שנגמור את המשקה ולכן אנו מוזגים כוסית גם לבר מן. י

לירון ניגשת אליו עם הכוסית, גם בכדי לאמר תודה וגם שיעזור לנו לסיים את המשקה. הבר מן מחייך לוגם וארשת פניו מתעוותת לחלוטין, גבותיו מתכווצות לחוטמו ושני חריצים עמוקים עולים מפיו עד לעיניו. י

אנו מצידו השני של בית הקפה מתפקעים מצחוק ומנסים לעכל את המתרחש. לפתע פונים אלינו חבורת גברים מאחד השולחנות ובפיהם הבשורה שהם אלה שהזמינו את המשקאות עבורנו וברשותינו הם יצטרפו לשולחן על מנת להסביר לנו כיצד יש לנהוג במשקאות, באיזה סדר לשתות ובכלל להעצים את החגיגה. י

אנו מהנהנים בראשינו ומיד נדחסים פנימה כדי לפנות מקום לאורחי הכבוד. צפופים יחדיו, ראש החבורה מוזג כוסית מלאה של הוודקה לכל אחד מהנוכחים, אני מרים גבה ושואל מה עם המיץ לא צריך לערבב?, לי בכלל בא מיץ נקי ללא וודקה. חברי אומרים אל דאגה והחגיגה נמשכת. כולם מרימים כוסית, כמה קריאות רמות ובסימנים ראש השולחן אומר שיש לשתות את הכוסית בלגימה אחת למרות שטעמה מחריד. לפני הלגימה מארחינו מוזגים כמה כוסות מלאות של המיץ ומניחים אותם על השולחן. לאחר הורדת הכוסית חברינו לוגמים מעט מהמיץ על מנת להעביר את הטעם הנורא של הוודקה. י

עוד זמן מה עובר ובצעד קליל ניגש אל לירון אחד הבחורים ומושיט לעברה כף יד פתוחה וממלמל כמה מילים ברוסית וטג'יקית, אנו מסרבים להבין את רצונו אך הוא בשלו מתעקש לקחת את ידה של לירון לריקוד. לאחר דיון קצר לירון באופן מפתיע אוזרת אומץ קמה ממקומה, נענת לבקשתו והשנים פוצחים בריקוד. כמובן שיואב מזנק למשמר ומכריז שברגע שנמאס תאמרי ומיד ננפנף אותו מכאן. הבחור היה חינני למדי, שמח מאוד מהסיטואציה, ולאחר כמה דקות לירון השילה את ידו ובחיוכים נפרדנו לשלום ופסענו למלון משועשעים מאוד מהערב המוזר. י